הוצאת כתר
שנת הוצאה 1972, בארץ 1987, 2008.
תרגום ברוריה בן ברוך
DER KONIG DAVID BERICHT - STEFAN HEYM
התמונה על העטיפה : אלברכט דירר, דיוקן עצמי בגיל 28, 1500
272 עמוד.
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב, אז אני מקווה שלא שאשכח משהו, ובכלל שלא אשכח לכתוב על הספר גם.
דבר ראשון, אהבתי את הספר. נהנתי מכל דף ומכל שורה.
וחשבתי לעצמי, מה יש בו בדוד המלך שמשלהב דיומיונם של הסופרים ושל האומנים.
אחד הספרים האהובים עלי הוא "אלוהים יודע" של ג`וזף הלר (אף אוסיף כאן דברי כפירה ואגיד, שבעיני הספר הזה עולה על מילכוד 22 שלו). ב"אלוהים יודע" בימיו האחרונים של דוד, יש לו חשבון עם כל העולם. הוא לא מוכן לדבר עם אלוהים עד שיבקש ממנו סליחה על שהרג את בנו הראשון מבת שבע. יש לו חשבון עם שייקספיר שלפי טענתו כתב את "המלך ליר" על חייו של דוד המלך. הוא מדבר שם באידיש. בת שבע היא קלפטע, ויש לו כמובן גם חשבון עם מיכלאנג`לו.
ואם כבר מדברים על מיכלאנג`לו. אף פעם לא הבנתי את האנשים שגונבים יצירות אומנות, שמים אותם במרתף, ורק הם מתבוננים בציורים אלו. הרי כל הכיף להראות לעולם "הנה יש לי את זה". לא הבנתי עד ש....ראיתי באקדמיה דל`ארטה בפירנצה את "דוד" של מיכלאנג`לו. ברצון הייתי שמה את הפסל אצלי במרתף, בלי לספר לאף אחד, ויורדת כל יום להציץ בו.
שנת הוצאה 1972, בארץ 1987, 2008.
תרגום ברוריה בן ברוך
DER KONIG DAVID BERICHT - STEFAN HEYM
התמונה על העטיפה : אלברכט דירר, דיוקן עצמי בגיל 28, 1500
272 עמוד.
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב, אז אני מקווה שלא שאשכח משהו, ובכלל שלא אשכח לכתוב על הספר גם.
דבר ראשון, אהבתי את הספר. נהנתי מכל דף ומכל שורה.
וחשבתי לעצמי, מה יש בו בדוד המלך שמשלהב דיומיונם של הסופרים ושל האומנים.
אחד הספרים האהובים עלי הוא "אלוהים יודע" של ג`וזף הלר (אף אוסיף כאן דברי כפירה ואגיד, שבעיני הספר הזה עולה על מילכוד 22 שלו). ב"אלוהים יודע" בימיו האחרונים של דוד, יש לו חשבון עם כל העולם. הוא לא מוכן לדבר עם אלוהים עד שיבקש ממנו סליחה על שהרג את בנו הראשון מבת שבע. יש לו חשבון עם שייקספיר שלפי טענתו כתב את "המלך ליר" על חייו של דוד המלך. הוא מדבר שם באידיש. בת שבע היא קלפטע, ויש לו כמובן גם חשבון עם מיכלאנג`לו.
ואם כבר מדברים על מיכלאנג`לו. אף פעם לא הבנתי את האנשים שגונבים יצירות אומנות, שמים אותם במרתף, ורק הם מתבוננים בציורים אלו. הרי כל הכיף להראות לעולם "הנה יש לי את זה". לא הבנתי עד ש....ראיתי באקדמיה דל`ארטה בפירנצה את "דוד" של מיכלאנג`לו. ברצון הייתי שמה את הפסל אצלי במרתף, בלי לספר לאף אחד, ויורדת כל יום להציץ בו.
לפני ההמלצה, דוד "מככב" גם ב"כבשת הרש" של משה שמיר, "ג`ינג`י" של מרים ילן-שטקליס, "מים לדוד המלך" - ששרו הגששים(עקיבא נוף כתב), "כתר בראש" מחזה של יעקב שבתאי של מריבת הירושה (יוסי בנאי בתפקידו האחרון, היה פשוט גדול)ו...כוורת שרה על מלחמת דוד וגולית.
ועוד דבר אחד. אנשים דתיים ומסורתיים, לא יאהבו את הספר.
ועכשו לספר.
איתן בן הושעיה האזרחי, היסטוריון, נקרא לירושלים על ידי שלמה המלך החכם מכל אדם ומקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה. (פשוט כך). איתן הוא איש חכם מאד. רק שלמה המלך החכם מכל אדם חכם ממנו. הוא מגיע לירושלים עם אשתו אסתר, אשתו חולדה אם בניו (שם ושלף) ופילגשו לילית. (וכמו שאמר אמנחותפ המצרי ראש סריסי המלך "בתבונה עשית אפוא בבוחרך אשה אחת לנשמתך, אחת לזרעך ואחת לחדוות חלציך" (עמוד 66).
איתן ומשפחתו משתכנים בבית קטן בסמטת מלכת שבא 54. איתן צריך לכתוב את " הדו``ח היחיד האמיתי ובעל הסמכות, המדויק היסטורית ומאושר רשמית, על עליתו המדהימה, חייו יראי האלוהים, מעשי הגבורה והשגיו הנפלאים של דוד בן ישי, מלך יהודה במשך שבע שנים ושל יהודה וישראל כאחד במשך שלושים שנים, בחיר אלוהים ואבי המלך שלמה, או, בקצרה, דו``ח המלך דוד". (הדגשים במקור.).
איתן צריך ללכת בין הטיפות. מצד אחד הוא אמור לכתוב את ההיסטוריה, מצד שני זאת צריכה להיות היסטוריה שמציגה את דוד המלך באור חיובי, כי הרי הוא אביו של המלך שלמה החכם מכל אדם.
אך מה אפשר לעשות שדוד היה פרחח לא קטן. וגם צדיק גדול הוא לא היה. מה אפשר לעשות שהרבה סיפורים שמספרים עליו סותרים אחד את השני? את מה שכתב איתן, אנחנו מכירים בתור "התנך".
בחוקרו את דברי ימי הממלכה הוא נתקל בגרסאות שונות וסותרות על אופיו של דוד ועל דרכי פעולתו. הוא פוגש את המלכה הזקנה מיכל, את אנשי צבאו של דוד, את הכוהנים ואנשי שררה שמבקשים לכסות על עובדות, שקרים ומזימות באמצעות סיפור אחיד והרמוני, נוח לשלטון. אך מתוך הסיפורים והעדויות עולה דמות בשר ודם, מרתקת ושנויה במחלוקת, של המלך דוד.
מיכל אשתו של דוד מסכמת את הכל הצורה בוטה ומהירה. היא שואלת את איתן "איך אתה רואה את דוד"? ......."גבירתי" אמרתי לה " הוא אביו של המלך שלמה". היא צחקה בבוז. "והמלך שלמה יחליט כיצד אתה תראה את האיש שהיה פעמיים בעלי, מאהבתו של אחי יהונתן ושכובו של אבי המלך שאול" (עמוד 74).
לתאר את סיפור בת שבע? בקלי קלות" ...אתה עוסק גם בסיפור אותה אהבה ענוגה ונוגעת ללב בין המלך דוד לגבירה בת שבע, אותה ברית מתוקה ומבורכת של שתי נפשות קרובות ברוח...." (עמוד 169) או "ויאמר שריה הסופר כי הטאבו אינו תופס במקרה הזה, הואיל ואוריה החתי לא יחסר דבר אם ישכב המלך עם בת שבע אשת אוריה. ולהיפך, כבוד גדול יהיה זה לאוריה, והיחסים הללו רק יעשירו אותו" (עמוד 171)
לא לשכוח שדוד הצטייר בתור איש פרוטקשיין, חבר עם אויבי ישראל (בעצם הוא היה שכיר חרב פלישתי), שלח את אוריה החיתי למותו. נאף. שלא לדבר על הרמזים הגסים של אהבת יהונתן ("נעמת לי מאד, נפלאה לי אהבתך מאהבת נשים"), וכמובן פרשת אבשלום.
גם הצורה שבה דוד פעל. היה שולח אנשים להרוג, ואז כועס ומעניש את האיש שהרג.
בספר זה "נותנים עדות" מיכל אשתו פעמים, אמו בת שבע, בתו תמר, יומנו של אחיתופל היועץ, יואב בן צרויה, ועוד ועוד.
הספר מתאר בצורה מרהיבה את האוירה של עיר ירושלים. את הריחות, האוכל, הקבצנים, שערי השוק, ההמון. בניהו בן יהוידע פועל בכוח הזרוע, בערך כמו הק.ג.ב, כולם רועדים מפניו ומפני האנשים שלו . האופן שיטתי הוא מחסל כל מי שהוא חושב שאויב המלך. בלי משפט ובלי שופטים. ואם כבר יש משפט - שיטות השיכנוע של אנשיו מאד משכנעות, וכל אדם יחתום רק על מה שהם רוצים. העיר ירושלים מלאה בתככים, אשים שימכרו אותך אפילו חינם, פיסחים, חיגרים וחורשי רע. גסי רוח ומראה.
הספר כתוב בצורה תנ"כית. אהבתי מאד את התכתובות (על חרס כמובן) בין האנשים.
כאשר קראתי את "בשובי כיום הזה מן השוק, כתף טלה לצלי בידי ופרח לנשותי" (עמוד 65) נזכרתי במשהו שקראתי פעם "לחכם סיני עני נותרה פרוטה אחת לחיות. בחצי פרוטה קנה כיכר לחם, בחצי השני קנה פרח. שאלו אותו: למה בזבזת את הכסף שלך על פרח? אמר החכם: כיכר הלחם בשביל לחיות, הפרח כדי שיהיה בשביל מה לחיות.".
בספר שלמה המלך החכם מכל אדם, לא מצטייר כחכם ביותר. אף את "שיר השירים" הוא לקח מאיתן האזרחי יחד עם פילגשו לילית.
ודבר אחרון. אינני יודעת למה אומרים "עיצת אחיתופל" ומתכוונים לדבר רע. אחיתופל נתן עיצה טובה לאבשלום (שאם היתה יוצאת לפועל היה רע ומר לדוד ואבשלום היה מנצח) , מי שנתן את העיצה הרעה לאבשלום היה דוקא חושי הארכי, ובגלל עיצה זו אבשלום נפל.
אתם כבר הבנתם. מאד אהבתי את הספר. מומלץ מומלץ מומלץ.
את העטיפה האחורית תוכלי לראות במועדון הקריאה.
אשמח אם תגיבו.
ועוד דבר אחד. אנשים דתיים ומסורתיים, לא יאהבו את הספר.
ועכשו לספר.
איתן בן הושעיה האזרחי, היסטוריון, נקרא לירושלים על ידי שלמה המלך החכם מכל אדם ומקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה. (פשוט כך). איתן הוא איש חכם מאד. רק שלמה המלך החכם מכל אדם חכם ממנו. הוא מגיע לירושלים עם אשתו אסתר, אשתו חולדה אם בניו (שם ושלף) ופילגשו לילית. (וכמו שאמר אמנחותפ המצרי ראש סריסי המלך "בתבונה עשית אפוא בבוחרך אשה אחת לנשמתך, אחת לזרעך ואחת לחדוות חלציך" (עמוד 66).
איתן ומשפחתו משתכנים בבית קטן בסמטת מלכת שבא 54. איתן צריך לכתוב את " הדו``ח היחיד האמיתי ובעל הסמכות, המדויק היסטורית ומאושר רשמית, על עליתו המדהימה, חייו יראי האלוהים, מעשי הגבורה והשגיו הנפלאים של דוד בן ישי, מלך יהודה במשך שבע שנים ושל יהודה וישראל כאחד במשך שלושים שנים, בחיר אלוהים ואבי המלך שלמה, או, בקצרה, דו``ח המלך דוד". (הדגשים במקור.).
איתן צריך ללכת בין הטיפות. מצד אחד הוא אמור לכתוב את ההיסטוריה, מצד שני זאת צריכה להיות היסטוריה שמציגה את דוד המלך באור חיובי, כי הרי הוא אביו של המלך שלמה החכם מכל אדם.
אך מה אפשר לעשות שדוד היה פרחח לא קטן. וגם צדיק גדול הוא לא היה. מה אפשר לעשות שהרבה סיפורים שמספרים עליו סותרים אחד את השני? את מה שכתב איתן, אנחנו מכירים בתור "התנך".
בחוקרו את דברי ימי הממלכה הוא נתקל בגרסאות שונות וסותרות על אופיו של דוד ועל דרכי פעולתו. הוא פוגש את המלכה הזקנה מיכל, את אנשי צבאו של דוד, את הכוהנים ואנשי שררה שמבקשים לכסות על עובדות, שקרים ומזימות באמצעות סיפור אחיד והרמוני, נוח לשלטון. אך מתוך הסיפורים והעדויות עולה דמות בשר ודם, מרתקת ושנויה במחלוקת, של המלך דוד.
מיכל אשתו של דוד מסכמת את הכל הצורה בוטה ומהירה. היא שואלת את איתן "איך אתה רואה את דוד"? ......."גבירתי" אמרתי לה " הוא אביו של המלך שלמה". היא צחקה בבוז. "והמלך שלמה יחליט כיצד אתה תראה את האיש שהיה פעמיים בעלי, מאהבתו של אחי יהונתן ושכובו של אבי המלך שאול" (עמוד 74).
לתאר את סיפור בת שבע? בקלי קלות" ...אתה עוסק גם בסיפור אותה אהבה ענוגה ונוגעת ללב בין המלך דוד לגבירה בת שבע, אותה ברית מתוקה ומבורכת של שתי נפשות קרובות ברוח...." (עמוד 169) או "ויאמר שריה הסופר כי הטאבו אינו תופס במקרה הזה, הואיל ואוריה החתי לא יחסר דבר אם ישכב המלך עם בת שבע אשת אוריה. ולהיפך, כבוד גדול יהיה זה לאוריה, והיחסים הללו רק יעשירו אותו" (עמוד 171)
לא לשכוח שדוד הצטייר בתור איש פרוטקשיין, חבר עם אויבי ישראל (בעצם הוא היה שכיר חרב פלישתי), שלח את אוריה החיתי למותו. נאף. שלא לדבר על הרמזים הגסים של אהבת יהונתן ("נעמת לי מאד, נפלאה לי אהבתך מאהבת נשים"), וכמובן פרשת אבשלום.
גם הצורה שבה דוד פעל. היה שולח אנשים להרוג, ואז כועס ומעניש את האיש שהרג.
בספר זה "נותנים עדות" מיכל אשתו פעמים, אמו בת שבע, בתו תמר, יומנו של אחיתופל היועץ, יואב בן צרויה, ועוד ועוד.
הספר מתאר בצורה מרהיבה את האוירה של עיר ירושלים. את הריחות, האוכל, הקבצנים, שערי השוק, ההמון. בניהו בן יהוידע פועל בכוח הזרוע, בערך כמו הק.ג.ב, כולם רועדים מפניו ומפני האנשים שלו . האופן שיטתי הוא מחסל כל מי שהוא חושב שאויב המלך. בלי משפט ובלי שופטים. ואם כבר יש משפט - שיטות השיכנוע של אנשיו מאד משכנעות, וכל אדם יחתום רק על מה שהם רוצים. העיר ירושלים מלאה בתככים, אשים שימכרו אותך אפילו חינם, פיסחים, חיגרים וחורשי רע. גסי רוח ומראה.
הספר כתוב בצורה תנ"כית. אהבתי מאד את התכתובות (על חרס כמובן) בין האנשים.
כאשר קראתי את "בשובי כיום הזה מן השוק, כתף טלה לצלי בידי ופרח לנשותי" (עמוד 65) נזכרתי במשהו שקראתי פעם "לחכם סיני עני נותרה פרוטה אחת לחיות. בחצי פרוטה קנה כיכר לחם, בחצי השני קנה פרח. שאלו אותו: למה בזבזת את הכסף שלך על פרח? אמר החכם: כיכר הלחם בשביל לחיות, הפרח כדי שיהיה בשביל מה לחיות.".
בספר שלמה המלך החכם מכל אדם, לא מצטייר כחכם ביותר. אף את "שיר השירים" הוא לקח מאיתן האזרחי יחד עם פילגשו לילית.
ודבר אחרון. אינני יודעת למה אומרים "עיצת אחיתופל" ומתכוונים לדבר רע. אחיתופל נתן עיצה טובה לאבשלום (שאם היתה יוצאת לפועל היה רע ומר לדוד ואבשלום היה מנצח) , מי שנתן את העיצה הרעה לאבשלום היה דוקא חושי הארכי, ובגלל עיצה זו אבשלום נפל.
אתם כבר הבנתם. מאד אהבתי את הספר. מומלץ מומלץ מומלץ.
את העטיפה האחורית תוכלי לראות במועדון הקריאה.
אשמח אם תגיבו.
